שלום לך,
אני יכולה מאד להבין את ההתלבטות שלך. מצד אחד את מרגישה שעם עזרה תרופתית תוכלי לאפשר לעצמך דברים שלא התאפשרו עד עכשיו, ומצד שני את לא יכולה לשער מה תהיה ההשפעה של התרופה, ולכן את לא יודעת אם בכלל לקוות למשהו אחר או להישאר כבר במה שמוכר.
ללא קשר להשפעה שתהיה לתרופה, נראה לי שדבר משמעותי מאד שיהיה הוא שתערכי אבחון להפרעת קשב וריכוז. נשמע מדברייך שאת מאד משוכנעת שאת מתמודדת עם הפרעה זו, ושאת מרגישה ששילמת מחיר מאד משמעותי עד כה בגלל הפרעה זו – הצורך ללמוד הרבה ביחס לאחרים כדי להצליח להשיג ציונים טובים, וכן הקושי לשבת בשיעורים לאורך זמן.
ההשפעה על הפרעת קשב וריכוז איננה מתבטאת רק בלימודים. זה יכול להשפיע גם על התפקוד בעבודה – על היכולת לשבת לאורך זמן ולהתמקד בעבודה, על ההתארגנות בזמן, על ההתארגנות במרחב, על המוסחות בזמן העבודה וכד'. כך שזו אינה רק בעיה של תלמידים ושל סטודנטים, אלא בעיה שמלווה לאורך כל החיים בתפקודים שונים. לכן חשוב מאד לאבחון אותה גם אם זה לא נעשה בגיל צעיר. המשמעות של זה היא שבמידה והאבחנה תהיה חיובית, תוכלי להיעזר בטיפול התרופתי גם בתפקוד בעבודה.
האבחון של הפרעת קשב וריכוז נעשה על סמך ראיון ועל סמך מילוי שאלונים או תוכנת מחשב (כמו TOVA ו BRC). הערכה זו נעשית על ידי פסיכיאטרים או על ידי נוירולוגים, כך שזו בהחלט הזדמנות טובה לבקש מהפסיכיאטרית הערכה של הפרעת קשב וריכוז. במידה ואכן תאובחני ותקבלי מרשם לריטלין, אני מציעה לך להתחיל ולנסות ולבחון את ההשפעה של זה. ללא קשר לבחירה התעסוקתית שתעשי לבסוף, החשיבות של זה היא בכך שזה ייתן לך אפשרות בחירה של מקצועות רבים יותר ממה שהתאפשר עד עכשיו.
ודרך אגב, זה בסדר גמור שזה נושא רגיש. את נוגעת בתסכול שליווה אותך לאורך שנים ושנוכח גם בהווה, ולכן זה מובן שזה יהיה רגיש ויעלה בך דמעות. אני מניחה שהפסיכיאטרית תבין זאת.
עינת
