שלום לך,
את מתארת התמודדות ארוכה וכואבת. זה קשה מאד לילד, גם אם הוא מבוגר בעצמו, לראות את הוריו בסכסוך מתמשך, ויתכן שכל זה התחיל עוד כשהיית צעירה בעצמך. גם הצורך "לבחור צד" הוא קשה. באופן טבעי בדרך כלל הרצון הוא להיות בקשר עם שני ההורים, וכשזה לא מתאפשר זה מעורר הרבה כאב, כעס, געגוע ואשמה.
הקשר המורכב בין ההורים שלך הוביל לזה שהיית חשופה לקשיים בזוגיות שלהם. כמו כן הוא הותיר אותך חשופה לשבר בהורות שלהם – העובדה שאחיותייך אינן זוכות לפגוש את שני ההורים, וכן הקושי של שניהם להבין את הצורך שלך להיות בקשר עם כל אחד מהם, ולהבין שהמרחק הוא קשה מנשוא, ושהקירבה אל שניהם חשובה לך. אין ספק שזה עשוי לעורר תחושות שקשה להכיל, כפי שאת מתארת.
כתבת על הקושי בזוגיות שלך ועל הקושי בהורות שלך לבתך השנייה. בהחלט יתכן ששני הקשיים האלה ניזונים מהתקופה הקשה שעברת ושאת עדיין עוברת. כאשר אנחנו נמצאים בתקופה בה אנחנו מוצפים ברגשות קשים ממשהו שעובר עלינו, פעמים רבות זה משפיע על כמה אנחנו פנויים להיות עם מי שקרוב אלינו, ומשפיע על התפקוד שלנו.
הייתי מציעה לך שלא לקבל כרגע החלטות כל כך גדולות כמו גירושים וגידול הבנות לבד, אלא להבין אותן קודם. שכן חשוב שתוכלי לבדוק עם עצמך איך היה נראה הקשר הזוגי אילולא המשבר. האם אז לדעתך בעלך היה יכול להכיל אותך? האם אז היית יכולה להיות פנויה יותר לזוגיות ולגידול הבנות? מה שאני רוצה לומר הוא שבתקופות משבר אנחנו רואים את העולם מבעד למשקפיים שחורים, ומרגישים ייאוש סביב דברים רבים. ויתכן שכאשר תוכלי להתמודד עם המשבר וכאשר הוא יחלוף, דברים רבים יראו אחרת.
הייתי מציעה לך לכן לפנות לטיפול רגשי עבורך. זה יהיה מקום חשוב שבו תוכלי קודם כל לשתף במה שעובר עלייך, ושיהיה מי שיוכל להכיל את התחושות הקשות שאת נושאת. כמו כן זה יהיה מקום שבו תוכלי להתחיל בתהליך של התמודדות עם הכאב הגדול ועם כל הקשיים שהמשבר הזה מייצר בתוכך. מתוך זה גם תוכלי לבחון מה נכון לך בזוגיות, וכן לגעת בנושאים הקשורים להורות שלך לבנותייך. את יכולה לפנות לטיפול באופן פרטי, וכן יכולה לפנות לקופת החולים ולבדוק אפשרות של טיפול מסובסד דרך הקופה.
עינת
