שלום לך,
ככל שילדים הולכים וגדלים, כך גם היחסים החברתיים הולכים ונעשים מורכבים יותר. אצל ילדים צעירים יותר מבתך היחסים פשוטים יותר, למשל "אני רוצה לשחק איתו או אני לא רוצה", "נחמד לי איתו או לא נחמד". אבל החל מגילאי הגנים הבוגרים הדברים מתחילים להיות מסובכים יותר. וזה בדיוק מה שחווה בתך – היא רוצה לשחק עם אותה הילדה, אבל בו זמנית יש גם רגעים שלא נעימים לה איתה. או שאולי לעיתים היא לא רוצה לשחק איתה, אך לא יודעת כיצד לומר לא.
לכן, מאחר והדברים לא עומדים להשתנות, ואף להיפך – יהיו מורכבים יותר, אני מציעה שתדברי עם בתך באופן כנה. כאשר את מתחמקת מלהזמין את החברה, את עושה זאת כדי לשמור על בתך ממפגש שעשוי להיות לה לא נעים, או שהיא לא בחרה בו, אבל היא לא תלמד מכך כיצד להתנהל בעצמה מול אותה החברה. לעומת זאת, אם תאמרי לה – "אני יודעת שהחברה מאד רוצה שתזמיני אותה, אבל חשוב לי לשמוע מה גם את רוצה – האם את באמת רוצה שאני אזמין אותה?", אז היא תתחיל ללמוד מכך משהו לגבי עצמה.
מה שאני מנסה לומר הוא שתפקידנו כהורים הוא לא רק לגונן על ילדנו, אלא לסייע להם להתמודד בכוחות עצמם בהדרגה. לכן חשוב שתעזרי לה להבין שחשוב לבדוק מה הרצון שלה, דרך כך שתזכירי לה את זה ותבדקי איתה. אפשר למשל לשאול אותה – איך את מרגישה כשהחברה אומרת לך שמותר לשתות מים רק אם היא מסכימה? ומה את עושה אם את צמאה בכל זאת? וכן לדבר איתה באופן גלוי על כך שחשוב לראות מה הרצון של החברות, אבל חשוב לא פחות לראות מה היא רוצה, ומה נעים לה ומה לא נעים. זהו מסר חשוב לגבי יחסים חברתיים.
אני מניחה שככל שתדברו על כך, היא תפנים זאת בהדרגה, ותוכל לאט לאט להתנהג עם אותה החברה באופן שלוקח בחשבון גם את עצמה. כמובן שכל התנסות שכזו מלמדת ובונה יכולת התמודדות טובה יותר גם להמשך.
דבר אחרון, כדאי לעדכן גם את הגננת – כדי שהיא תהיה ערה למצבים כאלה, ושתוכל גם היא לסייע לבתך ולתווך כאשר צריך.
עינת
