שלום יעל,
פחדים אצל ילדים בגילאים אלה הם דבר נפוץ, ובייחוד הפחד מהחושך. בחושך (או במקום שהוא פחות מואר) הדברים נראים פחות ברורים וחדים מאשר באור, ולכן הדמיון "מתעורר" ותופס יותר מקום. כלומר, במצבים עמומים מה שאנו רואים הוא לעיתים מן שילוב של מה שקיים באמת במציאות לבין מה שאנו מדמיינים.
אפשר לדוגמא לחשוב על מצב שבו אנו מתעוררים בלילה, ולוקח לנו כמה שניות עד שכל החפצים נראים לנו ברורים. בשניות האלה כאשר אנו מביטים על החפצים הם נראים לנו מוזרים, ולרגעים אנו יכולים לדמיין שיש שם משהו אחר ממה שבאמת. אבל אחרי כמה שניות כשנראה באופן יותר בהיר, נחוש שוב בטוחים.
אצל ילדים, מאחר והדמיון פעיל יותר, והגבול בין הדמיון למציאות הינו גמיש יותר, רגעים אלה הם מפחידים יותר. כך שככל שהמקום חשוך יותר, כך יש יותר מקום לדמיון ולפחד. מה שאני מנסה לומר בעצם, הוא שפחדים כאלה הינם טבעיים מאד.
עם זאת, מה שחשוב להבין הוא מדוע פחדים אלה החלו להתעורר. זה יכול להיות בעקבות ספר שהקריאו לה או תכנית שראתה, וזה יכול להיות ביטוי של חשש אחר שנמצא בתוכה. אם את מרגישה שפחדים אלה הם הדבר היחידי שהשתנה, ואין עוד ביטויים אחרים של חרדה (קושי לישון, חזרה להרטבה, שינוי בתפקוד או במצב הרוח), אז יש להניח שהפחדים פשוט יחלפו כלעומת שבאו לאחר זמן מה. במידה וישנם שינויים נוספים, הייתי מציעה לגשת להדרכת הורים לשם התייעצות מעמיקה יותר.
בתקופה זו מה שחשוב הוא לסייע לה לחוש בטוחה מחדש. לכן אני מציעה לאפשר לה את הליווי שלכם למקומות שמפחידים אותה. דרך הנוכחות שלכם היא תיווכח (גם בלי לומר לה זאת מפורשות) שגם המקומות שחששה מהם הם בטוחים. אפשר גם פשוט להדליק מראש את האור במקומות אלה, שכן הדבר החשוב כרגע הוא לחזק את תחושת הביטחון שלה. דבר נוסף שיכול לסייע הוא ספרים בנושא, אשר עוזרים לתת מילים לתחושת הפחד.
עינת
