שלום לך,
זה בוודאי מדאיג ומתסכל לדעת שחברה שלך מתמודדת עם בעיה משמעותית, אך אינה מעוניינת לקבל עזרה. נראה שאת גם נשארת עם תחושת אחריות לסייע לה, אך חשוב שתדעי שהאחריות המרכזית היא של הוריה, גם אם כרגע הם אינם מוצאים את הדרך לעזור לה.
נשמע מדברייך שחברה שלך מתמודדת עם הפרעת אכילה, ומה שתיארת מאפיין הרבה פעמים נערות עם הפרעת אכילה – הבנה שקיימת בעיה משמעותית אך חוסר מוכנות לטפל בבעיה מתוך החשש לאכול והפחד לעלות במשקל.
ישנם מוקדים לסיוע נפשי בטלפון, כגון ער"ן, אשר היא יכולה להתקשר אליהם ולשוחח עם אנשי מקצוע מתחום הטיפול. עם זאת חשוב לדעת שהטיפול בהפרעות אכילה הוא ארוך ולא יוכל להתקיים 'דרך הטלפון בלבד. אולם היא בהחלט יכולה לפנות אליהם כדי שיסייעו לה למצוא את הכוח והרצון לפנות לטיפול.
הניסיון שלך לשכנע אותה לפנות לטיפול הוא נכון. זה בהחלט המקום לטפל בהפרעות אכילה. אני מבינה שהיא חוששת מלפנות לטיפול כי היא חוששת מלעשות שינוי, אך את יכולה להוסיף ולומר לה, שהיא לא תאבד שליטה על מה שקורה לה אם היא תפנה לטיפול. כלומר, אף אחד בטיפול לא יכריח אותה לאכול. המטרה הראשונה של הטיפול תהיה לעזור לה להבין מדוע קיימת הפרעת האכילה, וכן לעזור לה למצוא את הכוח והרצון להתמודד עם הבעיה.
כחברה את יכולה לתמוך בה – לשמוע את הקשיים שלה מצד אחד, ולעודד אותה לעזור לעצמה מצד שני. מעבר לכך, כפי שכבר כתבתי, למרות שזה מתסכל זכרי שאין זו אחריותך, אלא אחריות ההורים. במידה וזה יהיה לה קל יותר, אפשר לחשוב יחד איתה על פנייה למישהו נוסף מלבד ההורים, כמו המחנכת או יועצת בית הספר.
עינת
