שלום לך,
נשמע מדברייך שאת דואגת לחברה שלך, ואין ספק שזה לא פשוט כשאת רואה ומבינה שהיא מתמודדת עם בעיה כלשהי, אך היא לא משתפת בכך ולא מאפשרת לקבל עזרה.
הסימנים הכי בולטים של הפרעת אכילה הם אלה שאפשר לראות אותם: צמצום משמעותי של האכילה, גם בכמות וגם במגוון, וכן לאורך זמן גם ירידה משמעותית במשקל. לעיתים בעקבות צמצום האכילה ישנה הימנעות מלקחת חלק באירועים בהם האוכל הוא דבר מרכזי (מסיבות, יציאה לבית קפה וכד'). לעיתים גם ישנה הימנעות מפעילויות המצריכות כוח ואנרגיה כפי שציינת, כמו שיעורי ספורט או טיולים שנתיים.
לצד זה ישנם סימנים אשר אינם בולטים בהכרח לאחרים, כמו עיסוק מתמיד במחשבות בנושא המשקל ומראה הגוף, הפסקת הווסת החודשית, תחושה עצמית של עודף משקל למרות שהמשקל תקין או שאף יש תת משקל, וכן פחד מלעלות במשקל.
הפרעת אכילה הולכת ומחמירה לרוב, כאשר היא איננה מטופלת. לכן, מאחר ואת נותרת עם חשש, הייתי מציעה לשתף בכך מבוגר מבית הספר – מחנכת הכיתה או היועצת. הם יוכלו לבחון יותר לעומק את הדברים ולהציע לה ולהוריה את העזרה הנדרשת.
עינת
