שלום,
אני מבינה שאת דואגת מכך שבתך תגיב בחרדה ובחשש מכל מיני מצבים שהיו לה לא נעימים. כלומר שהיא לא תצליח להתגבר עליהם ותפתח חשש מכל מה שקשור אליהם.
הדאגה שלך מאד מובנת, מאחר וכמו שכתבת בעצמך בפתיחה לגבי המעלית - כאשר יש אירוע שמפחיד אותנו, הוא הרבה פעמים יצור אצלנו חשש (במקרה הקל) או אפילו ממש הימנעות (במקרה החמור יותר). כלומר, ברוב המקרים האירוע המפחיד לא יעבור מבלי להותיר בנו איזשהו חותם.
מהסיבה הזו, בהחלט יתכן שהאירוע שבו החברה הלכה לאיבוד ייצור בה חשש. יש בזה משהו שדומה למקרה של המעלית והוא תחושת חוסר השליטה - להיות לפתע חסר אונים בחושך במעלית, וכן ללכת לאיבוד בתוך מקום חשוך.
כתבתי את הדברים האלה, כדי לומר ולהדגיש קודם כל שעצם היווצרות הפחד היא טבעית. אנחנו מפתחים פחד ממשהו שנחווה אצלנו כמסוכן. זה אפילו מנגנון ששומר עלינו כדי שלא ניקלע שוב למצב שבו היינו בסכנה, או שהרגשנו שאנחנו בסכנה. ואצל ילדים פחדים אלה מתפתחים ביתר קלות.
עם זאת צריך כמובן לעזור לה לשוב ולחוש בטוחה בדברים שאתם מרגישים שחשוב שהיא תשוב לעשות אותם. לדוגמא חשוב לעזור לה להרגיש בטוחה במעלית, במידה ויש צורך להשתמש במעלית כדי להגיע לבית שלכם. לעומת זאת, הייתי בודקת האם זה באמת חשוב שתשחק בפארק חשוך. כלומר יכול להיות שעם הפחד הזה שלה דווקא לא צריך להתעמת כרגע.
לגבי המעלית, בטחונה יחזור כאשר היא תחוש שיש לה שליטה על הנעשה. ניתן לעשות זאת בכל דרך שתעזור לה להרגיש שגם אם יהיה שוב חושך במעלית היא לא תהיה חסרת אונים. לדוגמא להסביר שיש פרק זמן שבו חייבים ללחוץ על כפתור כלשהו אחרת יהיה חושך במעלית. זה כבר מעביר את השליטה לידיה. שכן, החושך לא מגיע בלי סיבה, אלא תלוי בפעולה שלה. בנוסף, במידה והיא תשכח ללחוץ, חשוב להסביר לה היכן עליה ללחוץ כדי להשיב את האור. לדוגמא על כפתורי הקומות. כמו כן חשוב להסביר לה על כפתור הפעמון, אשר יסייע לה בכל מצב של מצוקה במעלית. ככל שהיא תרגיש שיש לה מה לעשות במצב מפחיד כמו החושך במעלית, ושהיא לא חסרת אונים, כך היא תרגיש בטוחה יותר להשתמש במעלית.
לגבי המקרה של החברה שהלכה לאיבוד, אני מרגישה שמה שחשוב זה לא בהכרח תחושת הביטחון להסתובב בחוץ בחושך, אלא הנושא של ללכת לאיבוד. האם אתם מבינים מדוע החברה הלכה לאיבוד? האם היא למשל הלכה למקום שהיא לא מכירה ולא ידעה כיצד לשוב? אם כן (או אם זה כל סיבה אחרת) חשוב שתסבירו לבתכם מה היתה הסיבה שהחברה הלכה לאיבוד, וגם כיצד ניתן להימנע מכך. למשל, לא ללכת לאיזורים שהיא לא מכירה. בנוסף, חשוב לתת לה כלים נוספים לתחושת הביטחון והשליטה. לדוגמא - למי פונים כאשר הולכים לאיבוד (מבקשים ממישהי ברחוב להתקשר מהנייד שלה להורים לדוגמא). וכל זאת כאמור כדי לעזור לה להרגיש שגם אם תלך לאיבוד, עדיין יש בידיה כמה דברים שיכולה לעשות.
מעבר לכל זה, חשוב להקשיב לחששות שלה. ראשית, להבין עד הסוף ממה היא חוששת. שנית, להתייחס לכך שהפחד שלה טבעי ומובן. הרי גם מבוגרים חוששים מלהיות לפתע במעלית חשוכה. ודבר אחרון, להחזיר לה את תחושת השליטה והביטחון על ידי כך שתראו לה שאינה חסרת אונים ושיש דברים שונים שיכולה לעשות בכל אחד מהמצבים מהם חוששת.
במידה ותראו שפחדים אלה אינם חולפים עם הזמן, ובמידה והם יסבו לה מצוקה רבה, הייתי ממליצה לכם לפנות בהמשך לפסיכולוגית ילדים כדי להבין יותר לעומק את פחדיה וכדי לסייע לה להתמודד עמם.
עינת
