נושא: פחד מאריה דמיוני בת 4

היי עינת ,צריכה את עזרתך יש לי ילדה בת 4.. לפני שבועיים התחילה לפחד מהחושך ולא רוצה לישון עם אור... לאחר מס ימים התחילה לומר שהיא מפחדת מאריה... שהאריה בחדר והיא מפחדת.. ולא רוצה לישון בחושך... לאחרונה התחילו החששות להופיע גם במהלך היום " אמא אני מפחדת מהאריה" גם אם היא סתם באמבטיה לדוג.. בגן לא שמעו אותה מדברת על זה.. שאלתי אותה מה האריה רוצה היא טוענת שהוא כועס עלינו.. ורוצה לטרוף אותנו. שאלתי מה יגרום לו להסתלק כל פעם עונה תשובה אחרת...לדוג אם נרביץ לו...מרביצה לו..אני שואלת אם זה עזר עונה שכן.... וכך חוזר חלילה כל לילה... פעם היא ענתה שאם נלטף אותו... וכו.. אמרתי לה שאולי הוא רוצה להיות חבר שלנו... ושהוא בודד לא עוזר...אמרתי לה שזה בסדר לפחד.. אמרתי לה שהיא יותר חזקה ממנו. קניתי לה מנורת לילה לא עוזר.. היא רוצה אור מלא בחדר.. .קניתי לה ספרים בנושא שמציגים אריה חביב וחייכן ...ואפילו בובה בצורת אריה.. גם לא עוזר... ציירנו ציור לאריה.. והחלטנו שנגרום לו להיות שמח ולא כועס... גם לא עוזר ..לקחנו אותה לגן חיות הראינו לה שהוא בכלוב ולא יכול לצאת.. גם לא עזר אין לי מושג מה עוד אני יכולה לעשות... לפני זמן מסויים היא ראתה מלך האריות ובסצנה אחת היו אריות אכן מפחידים עם שיניים חדות שניסו לתקוף את סימבה.. וביקשתי ממנה לכבות את זה ואמרתי לה שזה לא מתאים לילדים... אני חושבת שהתגובה שלי זה מה שהתחיל את הכל... מה כבר אפשר לעשות עוד? מבחינתה הפתרון זה לישון עם אור דלוק.. אבל אני מפחדת שהיא תתרגל לישון רק עם אור... ובכלל נראה כי הפחד הזה לא הולך להעלם ואני חסרת אונים...

שלום לך,

אני מתנצלת על התשובה המאוחרת. אולי בינתיים הפחד אפילו חלף... כי דרכם של פחדים בקרב ילדים היא שהם חולפים לבסוף לאחר זמן מה, גם אם נראה שהם עיקשים ושיהיו כאן לנצח. חשוב לזכור את זה, זה נותן כוח להורים בהתמודדות עם מה שמרגיש ארוך ובלתי נגמר.

נראה שהיית מאד יצירתית, ושניסית לסייע לבתך בכל דרך- להילחם באריה, להתחבר אליו, לדמיין מיהו ומה הוא מרגיש, לצייר אריה, בובות אריה ועוד. אלה באמת הדברים שהייתי מציעה  בכולם יש כניסה לעולם הדמיון וניסיון ליצור תחושה של שליטה וכוח מול מה הדבר שמעורר פחד.

אבל לאחר שכל אלה לא הצליחו, הייתי מנסה דרך אחת והיא לתת כמה שפחות מקום ובמה לאריה, כדי לאפשר לו פשוט לחזור חזרה למקום ממנו הוא בא... מסיבה זו, אם בתך מבקשת כרגע לישון עם אור דלוק, אני מציעה לאפשר לה את זה (או שאולי אפשר לחשוב על עוד מנורות במסדרון שיהיו דלוקות ויכניסו אור לחדר עצמו, אבל גם אם המנורה בחדר תדלק זה בסדר גמור). המטרה המרכזית עכשיו היא לשחרר את האריה, שהוא אולי דרכה לומר שהיא מפחדת מהחושך, או ממשהו אחר אשר מטריד אותה. ובעצם המטרה היא להשיב את הביטחון אשר אבד לה מאיזו סיבה. כל עוד תמצא הדרך לעשות זאת באופן שהיא עצמאית ומסוגלת להתמודד, זה מצוין. גם אם זה כרוך באור דלוק.

אם האריה בכל זאת עולה מדי פעם, אפשר פשוט לומר שאת יודעת שהיא חוששת עכשיו, אבל שהפחד יעבור בסוף. ושאת יודעת שבעוד כמה זמן היא תרגיש שוב פעם בטוחה וחזקה ותוכל לישון בקלות. כלומר הייתי מחזקת את האמונה ביכולת ההתמודדות שלה.

בהמשך, לאחר שהיא כבר תשכח מהאריה, אפשר לצמצם בהדרגה את הדברים שנעזרתם בהם כעת. לדוגמא, אפשר אחרי תקופה ארוכה בה האריה כבר לא מוזכר, להציע לה לישון עם מנורת לילה ולא עם אור דלוק.

עינת

עינת היקרה! תשובה מהממת מחזקת כנה ןמעודדת.. תודה רבה שאת מקדישה מזמנך הפנוי כדי לעזור לאנשים בהתמודדיות שונות זה לא מובן מאליו.
אכן האריה קצת פחות מוזכר אבל היא לא מוכנה לישון עם מנורת לילה רק עם אור .. זה הפך לנוהל שינה להשאיר אור דלוק... מקווה שזה לא ייתקע על זה .. אולי זה קשור לעובדה גם שבמשך שנה הוצאתי אותה מהגן ושמתי אותה בגן וכעת בעלי שם אותה ומוציאים אותה עם הסעה לצהרון מחוץ לגן.. היא בוכה כל יום שהיא לא רוצה ללכת לגן ולצהרון ופיתחה חרדות ומתחננת אליי להשאר בבית אורי האריה חלק מזה...

הי,

גם אם היא תתקע על האור הדלוק למשך כמה זמן - כל עוד זה יעזור לה לחוש בטוחה, אז הרווח יהיה יותר גדול מההפסד. כלומר הדבר החשוב הוא להחזיר לה את הביטחון, ולאחר שזה יקרה אפשר יהיה בהדרגה להתחיל ולצמצם את האור.

כתבת על שינויים והתמודדויות נוספות, ויתכן שהפחד שהיא מבטאת בערב קשור גם לחששות אחרים שלה. אצל ילדים הרבה פעמים תחושת מתח מסוימת יכולה לקבל ביטוי באופנים שונים, ולאו דווקא באופן ישיר.

לגבי הצהרון – זה לא תמיד קל להסתגל לשינוי, בייחוד אם מדובר ביציאה למקום שהוא חדש לה, שהמבנה שלו איננו מוכר לה ושאולי אפילו הצוות איננו מוכר לה. אני מציעה לפנות לצוות של הצהרון, ולהסביר להם על מצבה, כלומר על כך שהיא זקוקה לעזרה בהסתגלות. אפשר לבקש שהם יהיו ערוכים לקבל את פניה ולהכיל את הקשיים שלה. כמו כן הייתי מציעה שמישהו מהצוות של הצהרון ייקח על עצמו כמשימה ליצור קשר אישי וקרוב יותר עם בתכם. למשל לשחק איתה מדי פעם "אחד על אחד", לפנות אליה יותר וכד'. קשר כזה יכול לסייע לה לחוש בטוחה יותר.

עינת

השאלה שלי איך אדע שבאמת טוב לה שם? מהרגע שמתחיל הערב היא שואלת אם הולכים לצהרון ובוכה שלא רוצה ללכת.. היא כל הזמן חוזרת על זה שמשעמם לה שם כשאני שואלת למה היא לא רוצה ללכת.. אני לא יודעת איך להתייחס לזה... שמגיע הבוקר היא בוכה ומתחננץ אלי לא ללכת לצהרון. בצהרון אומרים שהיא משחקת יפה ולא רואים שהיא במצוקה כל שהיא...עברו שבועיים.. מה עליי לעשות ? אני לא יודעת אם הצהרון הספציפי הזה לא מתאים לה או שזה פשוט עניין של הסתגלות יש הרבה יוץר ילדים בגילאי בית ספר מילדים בגילה אולי גם זה קשור... אני מפחדת שאני עושה לה נזק ושאני לא קשובה אליה.. אולי היא באמת סובלת שם ואני לא עוזרת לה? כמה זמן עליי לחכות עוד? איך אדע אם היא במצוקה שם?

ועוד דבר היא בוכה לי שרוצה ללכת לצהרון של חברות אחרות שלה בגן... אומרת לי אמא בבקשה אני ממש רוצה משעמם לי בצהרון הזה אני רוצה להיות עם כך וכך... האם לאפשר לה את המעבר? או שזה מלמד אותה לברוח ולא להתמודד?