שלום,
אני מבינה מתוך דברייך שלהערכת הנוירולוגית הפחדים נובעים מהטיפול התרופתי, ולכן גם המליצה על החלפת התרופה. במידה וזה כך, יתכן שהחלפת הכדור אולי תמנע חרדות שיצר הכדור הקודם, אולם כנראה שנותרו עדיין החששות הקיימים.
הייתי מציעה קודם כל לשוב לנוירולוגית שאצלה מתבצע המעקב ולעדכן אותה בכך שגם לאחר החלפת הכדור נותרו הפחדים. היא הדמות המקצועית שמכירה אותו, כך שחשוב שהיא תהיה שותפה למעקב. במקביל חשוב להבין האם אירע אירוע כלשהו שהיה מפחיד עבור בנך, או שבאמת פחדים אלה החלו ללא כל אירוע חיצוני שעורר אותם.
מעבר לכך, חשוב כמובן לסייע לו בהתמודדות עם הפחדים. נראה שהמשימה שעל הפרק היא להשיב לו את הביטחון שאבד לו, כלומר לסייע לו לחוש בטוח מחדש בית הספר או במקומות אחרים בהם הוא חושש. בזמן שעוד נותר בשנת הלימודים הנוכחית אני מציעה להיעזר בדמויות מוכרות מבית הספר. לדוגמא לשתף את המחנכת ולבקש ממנה, או מסייעת כלשהי שבנך מכיר אותה, להיות איתו בהפסקה מחוץ לכיתה. כלומר זוהי תהיה התמודדות עם מה שמעורר בו פחד, אך בליווי של אדם מבוגר שנותן לו ביטחון, וכך עוצמת הפחד קטנה יותר. אפשר כמובן גם שאל אותה דמות חינוכית גם יצטרף אחד החברים של בנך, דבר שגם יעצים את תחושת הביטחון. התנסויות כאלה של הימצאות עם תמיכה בתוך מה שמעורר פחד וחרדה, מצמצמות בהדרגה את תחושת החרדה.
באופן דומה אני אפשר להגיע ליום או לבריכה באופן הדרגתי, למשל בשעות שאין אנשים רבים, כדי לחזק את התחושה החיובית.
במידה ופחדים אלה יימשכו, אני מציעה כאמור לפנות חזרה אל הנוירולוגית, ובהמלצתה גם לטיפול פסיכולוגי במידת הצורך. פגישות אלה יאפשרו היכרות מעמיקה יותר עם בנך ועם קשייו, ומתוך כך התערבות מותאמת יותר להתמודדות עם הקשיים.
עינת
