נושא: בעיות חברתיות ומעי רגיש

שלום רב, אני בן 47, נשוי+3 (אחד אוטיסט). יש לי מספר בעיות שבגינם כבר הלכתי לפסיכולוג אבל הטיפול לא נמשך הרבה- לדעתי בגלל חוסר התאמה (הלכתי כבר לשני פסיכולוגים).
אני באופי שלי די מגביל את עצמי לסביבת החדר שלי. מרגיש מאוד מצומצם מבחינה חברתית מלבד אשתי.
לפני ארבע שנים בערך התחילו לי סימפטומים של כאבי בטן, גזים, התכווצויות בבטן בבוקר, שלשולים בבוקר. לאחר חצי שנה בערך זה התחלף בסימפטומים עצביים- תחושת שריפה בכפות רגליים, ידיים, עקצוצים, הרדמויות של כפות רגליים. זה עבר ושוב חזרו, כבר 3 שנים, תסמיני המעי הרגיש (כפי שהוגדר). עשיתי את הבדיקות הנחוצות מלבד בדיקה של המעי הדק שסיכוי נמוך שגורם את הבעיות, כמו כן 4 גסטרואנטרולוגים קבעו מיד שמדובר במעי רגיש.
אני לא ממש יודע איך אני יוצא מהמצב הזה- כל חיי הקשר שלי בין הגוף לנפש היה חזק, מתבטא בתופעות גופניות שלא קשורות לנפש. הגוף מפריע. זה מניע אותי עוד יותר להסתגר.
כפי שכתבתי, קשה לי למצוא פסיכולוג מתאים (אני גר באיזור חיפה)- הייתי אצל אחד שהקשיב והתחיל טיפול בחשיפה אבל לא התחברתי איתו, הוא היה מרוחק. היה עוד אחד שבכלל היה אסון. כל טיפול כזה עולה לא מעט כסף (אני לא רוצה ללכת לקופת חולים לטיפול כי זה נשאר בתיק). לאחרונה התחילו גם תופעות של חרדה, פתאום דפיקות לב חזקות, דופק מהיר, חוסר יציבות שכזו, ניתוק שכזה, נמשך כמה שעות.
איך אני מתמודד עם המצב ואיך אני מצליח למצוא פסיכולוג שאכן יעזור לי (אם את מכירה בחיפה מישהו שיכול לטפל בתחום הזה, אני אשמח).

אני אשמח לעזרה ולתשובה

שלום לך,

אתה מתאר קשר ארוך שנים בין הגוף לנפש, שמתבטא בכל פעם בתסמינים אחרים. יתכן שהמצבים הנפשיים השונים הם הטריגר לסימפטומים הגופניים, ויתכן שהטריגרים הם אחרים אך המצב הרגשי משפיע על עוצמת הסימפטומים הגופניים.

נראה לכן שכדאי לפנות לעזרה בשני התחומים האלה – הגופני והרגשי. כלומר להמשיך ולהיבדק גופנית כדי לאבחן באופן מדויק את הדברים וכדי לראות איזו עזרה הרפואה יכולה להציע, ולצד כך לפנות לטיפול רגשי, כפי שעשית בעבר.

אני מניחה שהנטיה להסתגרות ולצמצום חברתי מקשה עליך בכמה היבטים. ראשית היא מצמצמת את האפשרות לשתף את האחרים במה שעובר עליך, במידה כזו או אחרת. מצב כזה פעמים רבות מעצים את העומס הרגשי מאחר והאפשרות לשחרור רגשי ולתמיכה הינה מצומצמת יותר. שנית, זה לא פשוט להיות בטיפול למי שנוטה לצמצום חברתי, מאחר והבסיס של הטיפול, שהוא הקשר הטיפולי, הינו משימה מאתגרת. כך שיכול להיות שבטיפול הבא, חשוב יהיה לזכור מראש שההתחברות למטפל לא תהיה פשוטה, ושזה שלב שחשוב לצלוח אותו כדי להצליח באמת להעזר בטיפול. כלומר יתכן שהקושי להתחבר למטפל לא קשור רק לזהות המטפל ולמידת החיבור אליו (אם כי גם זה בהחלט אפשרי) אלא עשוי להיות מושפע גם מהנטייה לצמצום חברתי ולסגירות.

לסיום, אני מחזקת את המחשבה שלך לפנות לטפול פסיכולוגי. עם זאת אני לא מכירה פסיכולוגים בחיפה, כך שלא אוכל לעזור לך בבחירת המטפל.

עינת

יש לי אכן הרבה חרדה, גם בריאותית וכנראה גם חברתית. יש לי קושי לשלם לפסיכולוג, למרות שזה אולי יכול לעשות לי טוב. זה לא שקיימת בעיה כספית רצינית אבל זה שאני יושב ומישהו מקשיב ואני צריך לשלם לו נניח 350 או יותר שקלים (אני בעבודה שלי מרוויח ב-9 שעות את הסכום הזה ואני נוטה להשוואות כאלו ואז נמנע מטיפול). מעבר לכסף הבעיה היא האם אותו אדם מתאים לי ואז אני בעצם סתם זורק כסף.
הייתי בטיפול אצל פסיכולוג כחודשיים-שלושה, צעיר יחסית (יותר ממני בחמש עשרה שנה, אולי יוותר) חוויתי אותו מרוחק, הוא לא השפיע עלי ולפעמים הייתי יוצא מריכוז כשהוא היה מדבר. הסימפטומים קצת פחתו אבל לא היתה לי תחושת וואו כשיצאתי ממנו או שינוי מסוים, אבל כן יכול להיות שהוא התחיל תהליך, היתה לי תחושה שהוא מנסה למשוך זמן, לפעמים הכניס אגו לתוך הפגישות, - אני לא יודע אם לחזור אליו או לנסות למצוא מישהו אחר ושוב להיכנס למעגל של הניסיונות (ניסיתי שתי פגישות עם עוד מישהו וזה בכלל היה אסון).

הי,

למרות החשש שביטאת מרישום בתיק, הייתי בכל זאת מציעה לך אפשרות של לפנות לקופת חולים. משתי סיבות הקשורות לתשלום -

הראשונה היא גובה התשלום, שאכן הוא לא מבוטל. דרך קופות החולים התשלום הוא סמלי בלבד, או שאפשר לפנות לפסיכולוג עצמאי שעובד עם קופת החולים, ואז המחיר הוא כשליש - חצי מתשלום מלא לפגישה.

השניה היא שטיפול הינו תהליך. בהחלט כפי שכתבת, בלא מעט פגישות לא תהיה תחושת וואו. לעיתים כן, לעיתים רק סביב רגעים מסוימים בתוך הפגישה, ולעיתים לא. הסיבה לכך הינה שהטיפול הינו דבר תהליכי. ולרוב כאשר מסתכלים אחורה לאחר תקופה מסוימת, רואים שאכן נעשתה כברת דרך, אבל תוך כדי זה לא בולט בכל פגישה ופגישה. לכן זה לא פשוט לבדוק בכל פעם האם התמורה של כל פגישה בודדת שווה את העלות הכספית. כך שיתכן שאם התשלום יהיה נמוך יותר, זה יסיר את הצורך להרגיש שכל פגישה מצדיקה את התשלום עבורה.

עם זאת גם בהחלט יתכן שאותו פסיכולוג פחות התאים לך. הייתי מציעה לך לחשוב מהם הדברים הטובים שאתה יכול לומר על הפסיכולוג הזה ועל התהליך שהתחיל לקרות (כמה הוא קשוב לך, כמה אתה מרגיש שהוא מבין אותך, האם אתה שותף למטרות שהוא רואה לטיפול, מה התחיל להשתנות בך מאז שהתחלת את הטיפול, האם כן התחיל להיווצר קשר ביניכם), ומהם הדברים שלא היו טובים לך בקשר עמו. מתוך כך נסה להגיע להחלטה.

אינני יכולה לענות עבורך על השאלה הזו. מצד אחד צריך לקחת בחשבון שפנייה למטפל חדש משמעותה לעשות שוב תהליך של היכרות. תהליך ההיכרות מצריך לספר שוב על עצמך ועל הסיבה שבגללה אתה פונה, וכן ליצור קשר חדש. ומצד שני, אם אינך רואה את עצמך ממשיך עם המטפל הקודם, אז מעבר הינו חשוב למרות תהליך ההתחלה החדש.

עינת

אני לא מרגיש שאותו פסיכולוג עוזר לי. אני בא לפרוק אבל אין משש התקדמות אצלו למשך כשלושה חודשים שהייתי איתו. הוא כן הקל לי על התופעות הפסיכומטיות, עצם היכולת לחלוק ויש לי בהחלט לבטים. אולי כן צריך לעשות את תהליך ההיכרות, לנסות מישהו אחר.
מבחינת פנייה למטפל עצמאי דרך קופת חולים, אז אכן זה זול יותר אבל אילו מטפלים נבחרים, מטפלים שהם פחות טובים, עמוסים מאוד. זאת אומרת נראה לי מוזר שאני משלם חצי מחיר ועדיין הטיפול יהיה טוב- מה אפשר לדעת על זה?
אימי מנסה לעזור לי בתשלום הטיפול, אבי לא נותן כסף בכלל (למרות שהם נשואים, הם מתנהלים בנפרד). זה די חורה לי שהוא לא עוזר בגלל שחלק מהבעיות גם בגללו. אני שוקל אם להתעמת איתו ולנסות שהוא כן ייתן כסף מסוים לטיפול (כרגע אימי נותנת בערך חצי ואני חצי, אבל גם לה נגמרת היכולת לעזור ולאבא שלי יש הרב כסף בצד שהוא שומר לעצמו)- מה לדעתך כדאי לעשות?
דבר אחרון- יש איזה מטפל שסיים לימודי פסיכולוגיה ונמצא כרגע בהתמחות בפסיכולוגיה קלינית, האם הוא רשאי לטפל? (המחיר שלו כמו מטפל שסיים התמחות- סביב 300-350 שקלים). הוא גם מטפל בקליניקה גדולה ששם יש סיכוי למגע עם אנשים ואני לא ממש אוהב את זה.