שלום מירי,
נראה שכולכם צודקים. את ובנך צודקים בכך שהוא נמצא בהרבה טיפולים, גם קלינאית תקשורת וגם מרפאה בעיסוק, וזה לא פשוט להתחיל טיפול נוסף בתקופה כזו. והמרפאה בעיסוק צודקת בכך שנראה שישנן התנהגויות שחשוב להבין אותן.
ראשית, לגבי כך שבנך שואל מדוע רק הוא הולך לטיפולים – הוא שואל שאלה מצוינת ובהחלט מגיע לו לקבל תשובה. יתכן שכבר הסברת לו, אבל אכתוב בכל זאת שחשוב לתת לו הסברים. חשוב להסביר לו שאתם הולכים אליהן כדי לעזור לו בקשיים שונים שיש לו, והקשים הם כאלה וכאלה.... אפשר לומר לו שכל ילד מקבל עזרה במה שקשה לו. יש ילד שמרכיב משקפיים כי קשה לו לראות טוב, ויש ילד שהולך לקלינאית תקשורת כי יש כמה אותיות שקשה לו לומר, או קושי בציור בגן וכד'.
שנית, לגבי אפשרות של טיפול – חשוב להבין מדוע הוא תזזיתי. נשמע מדבריך שלא מדובר רק בעודף מרץ, שכן הוא גם משתולל, מכה ושובר דברים. כלומר קיים חוסר שקט רב, וצריך להבין האם הוא נובע מסיבה רגשית (כמו חרדה כלשהי) או מסיבה נוירולוגית, כמו הפרעת קשב וריכוז. הדברים שכתבת עשויים להתאים להפרעת קשב וריכוז באימפולסיביות ובהיפר אקטיביות. זה גם עשוי להתחבר לכך שאת עונה לו והוא חוזר על שאלתו, שכן נראה שהוא איננו מקשיב ומפנים את דברייך.
לכן הייתי ממליצה לפנות לטיפול רגשי כדי לעשות הערכה לגבי מצבו. אפשר לעשות זאת לאחר שתסיימו את הטיפולים הנוכחיים כדי למנוע עומס טיפולים. עם זאת, מאחר ואולי הוא עולה לכיתה א' ולכן חשוב יהיה לסייע לו כבר בחודשים הקרובים להתמודד עם קשיי ההתנהגות, יתכן ולא כדאי לדחות זאת. אפשר שההערכה תתחיל בפגישות שלך עם פסיכולוגית. כלומר שאת תפגשי לפגישה או שתיים של שיחה מעמיקה, מתוכה ניתן יהיה לעשות הערכה לגבי האם מדובר בהפרעת קשב וריכוז או בקשיים רגשיים. ומתוך כך תתקבל החלטה לגבי הצורך בטיפול, הצורך באבחון קשב וריכוז, ומידת הדחיפות.
עינת