שלום לך,
זה לא קל לראות את בתך חוששת ומבוהלת, וזה גם לא פשוט כשזה קורה בתוך סיטואציה שהיינו רוצים כהורים שתהיה נעימה לה. עם זאת, ציינת בדברייך שההסתגלות לגן החדש עשויה להיות גורם שמסביר את הקשיים שלה, ואני מסכימה איתך.
נראה שבהסתגלות לגן החדש טמונים הרבה דברים – יציאה מהבית, פרידה ממך, הימצאות בתוך סדר יום שונה שהיא לא הכירה, הרבה ילדים חדשים, וגננת שאחראית על הרבה ילדים, מה שלא מאפשר יחס אישי כפי שהיא הכירה בבית. זה לא פשוט לעשות את השינוי הזה לאחר גיל שנתיים. כלומר, אין ספק שהיא הרוויחה הרבה דברים יקרים ומשמעותיים כשהיתה איתך שנתיים בבית, אך זה גם לא פשוט להיפרד מכך ולעשות את המעבר.
לכן חשוב לשוחח עם הצוות של הגן, ולבקש ממנו שיהיה מאד קשוב למה שעובר עליה. חשוב שמישהו מצוות הגן יהיה פנוי יותר אליה בתקופה הקרובה, וייצור איתה יחס אישי יותר. למשל הזמנה למשחק "אחד על אחד", התעניינות בשלומה וכד', כדי שהיא תרגיש שרואים אותה מקרוב, כפי שאת ראית אותה, ושיש לה קשר אישי עם צוות הגן, או לפחות עם מישהי אחת מצוות הגן.
חשוב גם שהגננות יעזרו לה להתחבר עם הילדים האחרים. שיהיו ערות אם היא משחקת עם הילדים האחרים, ובמידה ולא, שיסייעו לה בכך. ככל שהיא תחוש קרובה יותר לילדים ולצוות, כך יהיה לה קל יותר להתמודד עם מה שקורה בגן.
הקושי שלה לשאת את הצעקות של האחות, עשוי להיות קשור לרגישות כללית ולעומס רגשי שיש לה כרגע. אך גם יכול להיות קשור לכך שקשה לה לשאת את העובדה שהאחות הקטנה נשארת איתך בבית, בעוד היא נפרדת ממך כל בוקר. כאשר האחות התינוקת בוכה, ובעצם "קוראת לך" שתטפלי בה, נראה שבתך מתקשה לשאת את המצב הזה בו תשומת הלב תופנה לאחות הקטנה, ולכן מבקשת "שלא תשמעו אותה יותר".
הייתי מציעה לכן גם לנסות ולראות, עד כמה שהדבר מתאפשר, כיצד את ובעלך מצליחים ליצור זמן איכות עם בתך. האם יש אפשרות שכאשר היא חוזרת מהגן תהיי רק איתה לכמה זמן, או מאוחר יותר כאשר מישהו נוסף מגיע הביתה? חשוב שהיא תחוש שמשהו ממה שהיה בעבר נשמר ומתקיים, ושהאחות התינוקת לא תופסת את מקומה.
אני מניחה שככל שהזמן יתקדם, ועם עזרה בתיווך ובהרגעה בגן ובבית, בתך תלך ותסתגל, ותצליח ליהנות ממה שהגן מציע לה.
עינת
