שלום לך,
אין לי ספק שזה מתסכל מאד לחוות את התחושות האלה לאורך כל הרבה שנים שאת מושקעת בלמידה. ציינת שאת תלמידת דוקטורט, כך שהתחום הלימודי נשאר עדיין תחום עיסוק מרכזי שלך. לכן לחוויות של אי הצלחה מתמשכות בתחום הזה, עשויה להיות השפעה רבה על הדימוי העצמי האקדמי ועל הדימוי העצמי הרחב יותר.
אני חושבת שכצעד ראשון כדאי לנסות ולעשות אבחנה טובה לגבי מקור הקושי:
האם מדובר בליקויי למידה? (ציינת שיש לך קשיי למידה, האם לכך התכוונת?) – ליקויי למידה עשויים להקשות בהבנה של טקסטים מורכבים, ביכולת להתמודד עם כמות חומר גדולה, ביכולת להתבטא בכתב ועוד. זיהוי נכון של ליקויי הלמידה, במידה ויש, יכול לאפשר רכישה של אסטרטגיות התמודדות מתאימות (אצל מורות להוראה מתקנת) וכן להקלות מתאימות.
האם מדובר בחרדת מבחנים? זהו מצב השונה מליקויי למידה. שכן זהו מצב בו אין כל בעיה בהבנה של החומר ובתהליך הלמידה שלו, הניסוח שלו וכד'. כלומר התלמיד או הסטודנט יכולים לדעת, להבין ולזכור היטב את החומר הנלמד, אך בשל חרדה נפגע התפקוד שלהם. זה יכול להתבטא בשכחה חלקית או מוחלטת של החומר, בבלבול וכד', ולהוביל בעצם לציונים נמוכים הרבה יותר ממה שהם היו מסוגלים להשיג.
האם מדובר בביטחון עצמי נמוך? חוויות מתמשכות של תסכול עשויות הרבה פעמים להוביל לייאוש לגבי תחושת היכולת, דבר שפוגע במוטיבציה ללמידה ובתחושת היכולת להתמודד עם המשימות השונות.
כדי לסייע לך באופן נכון, צריך להבין טוב יותר עם איזה קשיים את מתמודדת. האם את מזהה משהו מהאפשרויות שציינתי שבולטת לך יותר? כמובן שגם יש קשר בין הדברים, כך למשל חרדת מבחנים עשויה להגביר את חוסר הביטחון וכד'.
הייתי מציעה לך לגשת לטיפול פסיכולוגי, דרכו תוכלי ראשית להבין טוב יותר את הקשיים עמם את מתמודדת, וכן לקבל מענה מתאים (לדוגמא כיצד להתמודד עם חרדת מבחנים). ושנית, הטיפול יהווה מקום בו תוכלי לעבד את תחושות התסכול המצטברות ולחוות את עצמך באופן חיובי יותר.
עינת
