הי,
את מעלה בשאלותייך סוגיה שהרבה פעמים הורים נתקלים בה – האם כאשר הילד שלי מתלונן שלא טוב לו, האם זה באמת כך? האם באמת רע לו או שיכול להיות שבסך הכל מדובר בהסתגלות או בהתמודדות שנכון שיהיה בה? כמו כן האם זה נכון להיענות לבקשה שלו או שנכון להתעקש ולא לשנות כדי שילמד להתמודד?
אלו הן שאלות שאין להן תשובה אחת, ומאד תלויות בנושא המדובר וגם במי הילד. במקרה הזה אני מציעה ראשית כל לבדוק שוב לעומק עם המטפלות בצהרון - מה מצב הרוח של בתך כאשר היא מגיעה לצהרון? האם היא שמחה או האם היא נראית להם משועממת או מוטרדת? האם היא בוכה? כמו כן האם היא מצליחה להשתלב עם הילדים האחרים ולשחק עמם? האם היא לוקחת חלק בפעילות או שהיא יושבת בצד? האם היא אוכלת? מה הקשר שלה עם המטפלות בצהרון?
אם התשובות יהיו חיוביות – כלומר שבתך מגיעה עם מצב רוח טוב, או שמגיעה עם חשש אבל לאחר זמן קצר מצב רוחה משתפר, ואם היא משחקת, יוצרת קשר עם ילדים, אוכלת ויוצרת קשר טוב עם המטפלות, אז נראה שהדברים הם בסדר, ואין בהכרח צורך להחליף צהרון, אם הוא נוח לכם ההורים מסיבות שונות. לעומת זאת אם בתך לא מתאקלמת שם, לא יוצרת קשר עם ילדים, נמצאת לבדה ולא טוב לה שם בשעות שהיא שם, אז בהחלט יש מקום לחשוב מדוע קשה לה להתאקלם. אם כי גם יש לזכור ששבועיים הם מעט זמן והדברים עוד יכולים להשתנות.
אם את סבורה שיהיה לה יותר נעים עם החברות שלה, ושזה יעזור לה לחוש בטוחה יותר, וגם שיש עוד יתרונות לצהרון השני, אז יש מקום לחשוב על כך. השיקול של ללמוד להתמודד ולא לברוח איננו משמעותי בגילה. אבל כמובן שצריך לקחת בחשבון את האפשרות שגם שם עשויים להיות קשיי הסתגלות מסיבות שונות.
עינת
