שלום לך,
פחדים אצל ילדים הינם דבר רווח. גם בגילאים צעירים יותר קיימים פחדים, בעיקר מרעש ומזרים. אולם בגיל שנתיים לערך מתחילים פחדים מגורמים רבים יותר במציאות, ביניהם בעלי חיים. פחדים אלה עולים מתוך הבנה רחבה יותר שמתחילה להיווצר לגבי "העולם" ומתוך ההבנה שאנו פגיעים.
הרבה פעמים שינויים מעוררים פחדים, מאחר והם מערערים לזמן מסוים את תחושת הביטחון. לרוב זה נמשך רק לפרק זמן מסוים, עד אשר המצב החדש הופך מוכר. כך שיתכן שמעבר הדירה, ואולי גם מעבר הגן, היוו טריגר לפחד. אך גם יתכן שלא.
הייתי מציעה מספר דברים:
ראשית, תמיכה והבנה. חשוב שבנכם ירגיש שאתם מבינים באמת את זה שהוא פוחד, ומכירים ברגש שלו כרגש לגיטימי. פעמים רבות אנו נוטים לומר לילד שפוחד ממשהו, שאין לו ממה לפחד, והכל בסדר... אך הבעיה בכך היא שהמסר שטמון בכך הוא שלא מבינים או לא מוכנים לקבל את מה שהוא מרגיש.
שנית, לאפשר לבנכם את ההרגעה שהוא זקוק לה. כלומר להישאר לידו כאשר הוא הולך לישון, ללטף ולהרגיע. זאת על מנת שהוא ישאב הרגעה ותחושת ביטחון מנוכחותכם לידו.
דבר שלישי, כנסו לעולם הדמיון שלו... אם הוא מבקש שאבא יעשה קישתא לכלב ויגרש אותו, אז כדאי לעשות זאת. בנכם מציע פתרון שמרגיע אותו, וזה נפלא. כשם שהפחד הוא בדמיון, כך גם הפתרון הוא מהדמיון. אפשר גם לחשוב יחד על דברים נוספים שמבריחים את הכלב (אור, מקל קסמים, מילים מיוחדות וכד').
באופן דומה אפשר לנסות להתיידד עם הכלב הזה. אפשר לשאול מה בכל זאת הכלב הזה אוהב, אולי לפעמים הוא דווקא נחמד, אולי הוא רוצה לשחק יחד, מה מפחיד את הכלב עצמו וכד'. זה נותן תחושת שליטה וגם מאפשר לצמצם את הדימוי המפחיד של הכלב.
ודבר אחרון, סבלנות... בסופו של דבר הפחד יחלוף. אפשר גם לומר זאת לבנכם – אתה פוחד כרגע, אבל אנחנו יודעים שבסוף הפחד ילך ותצליח להתגבר עליו. ואכן זה כך. אם לא מתרחש במציאות דבר שממשיך להזין את הפחד (למשל אם אין באמת כלב מאיים בדרך לגן שנובח על בנכם והוא מרגיש מאוים ממנו), לרוב הפחדים פשוט חולפים כשם שבאו.
עינת
