שלום,
פחדים אצל ילדים הינם דבר נפוץ, ולרוב גם חולפים מאליהם, למרות שקשה להאמין שכך יהיה בזמן שהם קיימים. גם נסיגה כלשהי משלב התפתחותי שכבר הושג לשלב מוקדם יותר (כגון החזרה לעשייה של צרכים בתחתונים לאחר שכבר הושגה גמילה) הינה דבר שמתרחש לעיתים במקביל לפחדים. הפחד מגנבים מבטא את ההבנה שמתפתחת בגיל זה, שהעולם גם יכול להיות מקום מסוכן.
ראשית אני רוצה לחזק את עצם הדיבור המשותף על הפחדים. זה מאפשר לבנכם לא להישאר לבד עם מה שמפחיד אותו. נראה שאתם מתייחסים בכבוד וברצינות לתחושות שלו, ועצם זה הינו דבר חשוב. שכן הוא למד מכך שאתם באמת מתעניינים בו ודואגים לו ורוצים לדעת מה הוא מרגיש, וכן שאתם מנסים לסייע לו.
בהקשר זה גם השיח על מה יקרה אם יבוא גנב הינו חשוב בהקשר זה, שכן הוא מאפשר לו לבטא את פחדיו הגדולים ביותר. מעניין מה בנכם ענה לשאלה זו, כלומר למה הוא דואג ביותר – שייקחו משהו מהבית, שיפגעו בו, או שיפגעו במישהו אחר מבני המשפחה.
הייתי מציעה שני דברים מרכזיים:
הראשון – לצד כך שאתם מאפשרים לו לבטא את פחדיו באופן ישיר וחופשי, תוך קבלה של מה שהוא מרגיש, נסו גם לחזק את תחושת השליטה שלו. למשל, את העובדה שהוא לא לגמרי פגיע וחסר אונים, ושיש דברים ששומרים עליו. לדוגמא סורגים אם יש, או מנעול מיוחד בדלת, וכמובן גם הנוכחות שלכם.
השני – העניקו לו את התמיכה שהוא צריך כרגע, כדי לחזק את בטחונו בכך שאין כל סכנה. למשל השאירו את האור דולק היכן שהוא מרגיש צורך, וכן לוו אותו להיכן שהוא מבקש את נוכחותכם. כך, דרך תחושת הביטחון שאתם מעניקים לו, הוא ירכוש בחזרה את התחושה שהכל בסדר ושהוא בעצם בטוח.
חשוב לשים לב האם ישנם שינויים נוספים מלבד הפחד מגנבים. לדוגמא – האם יש שינוי בהתנהגות בגן, או שינוי אחר כלשהו בהתנהגות בבית? האם אתם יכולים לחשוב על דברים נוספים שמטרידים אותו מלבד הגנבים? לדוגמא הרבה פעמים אחים חשים מאויימים מאח קטן לאו דווקא בחודשים הראשונים, אלא דווקא אחר כך, כך שהאח הקטן הוא לא סתם תינוק ששוכב במיטה, אלא כבר פעוט שמסתובב בבית ויש לו נוכחות רבה וזוכה לתשומת לב רבה.
אני מציינת זאת, כי לפעמים הפחד עומד בפני עצמו. כלומר לעיתים פחדים שונים מתעוררים בגלל חשיפה לדבר שמעורר פחד (כמו ספר על גנבים) או בגלל הבנה כלשהי (למשל שיש גם אנשים רעים בעולם). ולפעמים הפחד מתעורר מתוך משהו אחר שמעורר חרדה (למשל התחושה שמקומו אינו בטוח בעקבות לידת אח, בשל מצב חברתי משתנה בגן וכד'). כך שחשוב לשים לב האם ישנם דברים נוספים שמטרידים אותו יותר מתמיד.
כאמור, לרוב פחדים אצל ילדים חולפים מאליהם לאחר כמה שבועות עם זאת, במידה והפחד נמשך גם לאחר מכן, או במידה ואתם חשים שישנם קשיים נוספים או ביטויים נוספים לפחד מלבד בריחת הצואה) אני מציעה לכם לפנות להתייעצות אצל פסיכולוג ילדים או פסיכולוגית ילדים).
עינת
