נושא: פחד כרוני אצל ילד בן 5

הבן שלי בן 5 וארבע חודשים,
בחודש האחרון הוא פיתח פחד מאישה רעה שתבוא ותחטוף אותו
הפחד הזה משתק אותו, כל אישה שהוא רואה ברחוב הוא שואל אותנו האם היא אישה רעה.
בהתחלה ניסינו להסביר לו בצורה רציונלית שאין אישה שרוצה לחטוף אותו, שזה לא עבד שיתפנו איתו פעולה ולפני השינה היינו עושים טיולים בבית ומראים לו שהבית נעול, שמנו חרבות מול הדלת במידה ותגיע האישה הרעה , סיפרנו לו שתפסו את האישה ושמו אותה בכלא באלסקה, כל זה עבד ללא יותר מחצי שעה (בכל יום סיפור אחר)
אך הפחד לא נעלם ורק מתגבר - זה נובע מכך שכל לילה הוא לא מוכן להירדם עד שיבטחו לו שישנו איתו את כל הלילה וגם אז הוא מתעורר ונצמד אלינו גם אם הוא ישן איתנו במיטה, זה ממשיך בכך שהוא מתאפק שעות ללכת לשירותים כי הוא מפחד להישאר שם לב, היום בצהרון הגננת התקשרה להודיע שהילד לא מספיק לבכות ודואג שלא יבואו לקחת אותו (מה שמעולם לא קרה לנו) וכשבאנו לקחת אותו הוא סיפר שהוא פחד שהאישה הרעה תגיע לגן לפנינו.
בנוסף בערך באותה תקופה הילד שבתחילת השנה התנהג מצוין, התחיל להפריע בגן וגם בבית ההתנהגות הידרדרה - לא ברור לנו אם יש קשר בין המקרים.
עברנו לשכונה חדשה בתחילת שנת הלימודים - כך שהילד לא הכיר אף ילד אחר מהגן, אבל ממה שנראה לנו (וגם מהשיחה עם הגננת ) - אין לילד בעיות חברתיות.
הילד הוא מאוד נבון, סקרן (ואני לא אומר את זה בגלל שהוא הילד שלי ) ובעל דמיון מפותח

שלום לך,

פחדים כידוע מאד נפוצים אצל ילדים בגילאים הצעירים. לעיתים הם עולים מתוך הבנה חדשה שמשהו הוא מסוכן ומפחיד (כמו סרט על מפלצת, או כלב מאיים שנובח), ולעיתים הם מבטאים משהו רחב יותר. באופן זה, יתכן ובנכם נחשף לסיפור כלשהו שנוגע לאפשרות של חטיפת ילדים, ויתכן שזה מבטא פחד רחב יותר – למשל שהוא אינו בטוח בסביבה החדשה. כלומר שמשהו ערער את בטחונו, וזה מקבל ביטוי באופן זה.

נשמע שניסיתם הרבה דברים – שניסיתם להסביר, שניסיתם להיכנס לעולם הדמיון שלו (עם החרבות) ושניסיתם להראות לו שהוא בטוח (הבית הנעול והסיפור הנחמד על אלסקה). אבל פחדים הם לעיתים עקשניים... ומה שנותן לו את הביטחון זו הקרבה אליכם.

כאמור, אני לא יודעת מה עורר את הפחד. אבל נראה שבתקופה זו הוא חש פחות בטוח כשהוא לבדו וכשהוא אינו קרוב אליכם. וזה מתבטא במקומות שבהם מתקיימת פרידה – בהליכה לשינה ובגן. לכן, הייתי מציעה בתקופה זו לתת לו את הביטחון שהוא זקוק לו, כלומר לאפשר לו את הקרבה אליכם, עד אשר הפחד הספציפי מהמכשפה, או עד החשש הכללי מלהיות לבד, יפחתו. כלומר עד אשר הביטחון ישוב אליו. עם זאת, במידת האפשר הייתי מציעה לנסות ולהרדים אותו במיטתו כאשר אתם קרובים אליו. המטרה בכך היא להעביר לו את המסר שאתם יודעים שהוא בטוח כאשר הוא בחדר שלו ובמיטה שלו. וכאשר הוא זקוק לכם (גם אם מתעורר באמצע הלילה) אתם פנויים להיות לידו.

פחדים לרוב נעלמים אחרי כמה זמן מעצמם. עם זאת, אם בנכם מגיב למשהו רחב יותר, כמו שינוי המגורים או כל דבר אחר, יתכן וזה ייקח זמן רב יותר. לכן אני מציעה שבמידה ופחדים אלה יימשכו גם בעוד כחודש, לפנות להתייעצות עם פסיכולוג או פסיכולוגית ילדים.

במקביל אפשר לשוחח עם הגננת על האופן בו היא יכולה לתמוך בו כאשר הוא חושש. זה יהיה משמעותי מאד שהוא יוכל לראות בה דמות קרובה שהוא סומך עליה, ולכן חשוב שהיא תהיה קשובה למה שעובר עליו. חשוב גם לשמוע ממנה כיצד היא מבינה את השינוי ההתנהגותי – האם זה כך לאורך כל היום בגן, או שישנם מצבים מסוימים או זמנים מסוימים בגן, בהם הוא יותר מתוח.

עינת