שלום רב,
בתי בת שנה ו9 חודשים. ילדה חברותית, עצמאית בעלת בטחון עצמי גבוה.
בעלי ואני כמעט כל יום איתה מהרגע שבו היא מתעוררת עד הרגע שהיא הולכת לישון (מלבד הזמן בו היא שוהה בגן). שני הורים מאוד מעורבים ודומיננטיים. לגן היא הולכת בשמחה בלי בעיה.
בחצי שנה האחרונה, כשהמודעות שלה כבר יותר גבוהה, כשרק אחד מההורים נשאר בבית והשני יוצא, אפילו אם מדובר ביציאה לשעה-שעתיים היא בוכה בלי הרף שהיא רוצה את ההורה השני וורא קשה להרגיע אותה ועוד יותר זה לא נעים לנו ללכת כי זה מצב נורא מתיש ולא נעים, בנוסף היא לא הולכת לישון עד שהשני לא חוזר גם אם מדובר בשעות מאוד מאוחרות. מה שגורם לנו לוותר על יציאה בערב עם חברים וכדומה...
היא ילדה מאוד בוגרת ומבינה ולמרות שהיא מבינה את ההגיון הראציונלי ואני לא חושבת שמדובר בחרדת נטישה אנחנו לא יודעים איך לגשת לבעיה.
נודה לעזרתך,