שלום לך,
אני יכולה לתאר לעצמי שזה לא נעים לך, ובטח אף מכאיב ומדאיג, כאשר בתך אומרת לך שאת לא אוהבת אותך, וכן כשהיא מבקרת את עצמה.
הסיבות לכך יכולות להיות רבות, וצריך לשמוע יותר עליה ועל המשפחה, כדי לנסות ולהעלות השערות. עם זאת ניתן להניח שלאחרונה היא חווה דבר כלשהו, אשר פוגע בביטחון שלה במקום שלה, במידה שאוהבים אותה ובערך העצמי שלה.
זה יכול להיות דבר כלשהו שקשור לחיי המשפחה – לידה צפויה של אח או לידה שהתרחשה לאחרונה, אח שלאחרונה מקבל יותר תשומת לב מסיבה כלשהי (חיובית או שלילית), או שינויים הקשורים לזוגיות של ההורים, אשר יכולים להפוך את ההורים טרודים ופחות פנויים לילדים.
זה גם יכול להיות דבר הקשור לאירועים מחוץ למשפחה, למשל תחושה של דחייה בגן מילדים מסוימים, או קושי כלשהו אחר בגן אשר גורם לה לחוש פחות מוצלחת ואהובה.
וזה גם יכול להיות קשור להבנה המתפתחת שלה את העולם ואת עצמה. כלומר, בניגוד לפעוטות שחשים שהם במרכז העולם ומסוגלים לעשות הכל, בגיל שלוש לילדים כבר יש הבנה שהיכולת שלהם מוגבלת בהשוואה למבוגרים. כמו כן הם מבינים יותר שההורה גם טרוד בדברים אחרים ושיש לו עולם משלו, ושהוא לא עסוק רק בהם. ההבנה הזו יכולה לערער באופן זמני משהו בביטחון העצמי ובתחושת האהבה שהם זוכים לה.
כך או כך, הייתי מציעה לך לא לנסות לשכנע אותה במילים. את יכולה כמובן לומר לה שאת אוהבת אותה, אבל מעבר לכך חשוב ליצור חוויות אשר יחזקו את הביטחון העצמי שלה ואת הביטחון שלה במקום שלה אצלך. לדוגמא חשוב בתקופה הקרובה להרבות בחיבוקים, במחמאות, בחיזוקים חיוביים וכן בזמן משותף שלכן של משחק והנאה. חוויות חיוביות אלה יסייעו לה לחוש שוב יפה ומוצלחת, וכן יחזקו את תחושת הביטחון באהבה שלך כלפיה.
אם תרגישי שאין שינוי לאחר תקופה מסוימת, הייתי מציעה לך לפנות להתייעצות עם פסיכולוג או פסיכולוגית ילדים. התייעצות שכזו תאפשר לבחון יותר לעומק את הסיבות האפשרויות לתחושות אלה של בתך, ומתוך כך גם לסייע בהתמודדות עם המצב.
עינת
